Vayedaber

Yevamoth

Daf 65a

תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אוֹנְנִין וּמִיטַּמְּאִין עַל הַסָּפֵק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶן וְהֵם אוֹנְנִין עָלָיו. רִבִּי אַשְׁייָן בַּר יָקִים הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי אֲמַר לֵיהּ. לֵית צְרִיךְ. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן. אָמַר רִבִּי חִייָה. אוֹנְנִין וּמִיטַּמְּאִין עַל הַסָּפֵק. סֵימָנִין הָיוּ נִיכָּרִין. לֹא כֵן אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֵימָנִין בֶּן שְׁמוֹנֶה אֵין עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. 65a סֵימָן הָיָה לוֹ שֶׁבָּעַל וּפֵירַשׁ.

Traduction

R. Hiya enseigne (456)Torath Cohanim, section Qedoschim, ch. 10.: on porte le deuil pour le cas de doute, et l'on se rend même impur (étant cohen) pour un parent douteux. En effet, dit R. Yossé, notre Mishna le confirme, puisqu'elle dit: '' le fils douteux devra porter le deuil pour les deux pères putatifs (morts), de même que ceux-ci porteront le deuil pour ce fils s'il meurt. '' Comme un fait de ce genre survint à R. Ashian b. Yaqoum (457)Il lui mourut un enfant sujet à un tel doute, dont on ignorait s'il était né à 8 ou à 9 mois. On a déjà vu ci-dessus, 4, 11, que l'enfant venu à 8 mois était présumé non viable. Cf. B., 80a., celui-ci consulta R. Yossa pour savoir que faire: tu es dispensé des cérémonies de deuil, lui répondit R. Yassa. -Mais, lui objecta l'interlocuteur, n'a-t-on pas enseigné qu'au dire de R. Hiya, il y a lieu de porter le deuil et de se rendre impur (étant Cohen) pour un parent douteux? L'avis de R. Hiya se rapporte au cas où, par certains signes distinctifs (les cheveux et les ongles), on reconnaît que l'enfant était né viable. Mais les compagnons d'étude n'ont-ils pas dit au nom de R. Yohanan que l'on ne tient pas compte des signes distinctifs d'un enfant venu à huit mois? C'est vrai; mais le père a un signe de certitude du contraire (que l'enfant a plus), car il s'est séparé de sa femme après une seule cohabitation (qui a eu lieu neuf mois auparavant).

Pnei Moshe non traduit

אוננין. שחייבין בדין אונן על הספק:

ומטמאין על הספק. לאו בספיקא דמתני' איירי אלא ספק בן ח' ספק בן ט':

מתני' אמרה כן. דאוננין על הספק דתנינן הוא אונן והם אוננים עליו והכא ספק הוי:

הוה ליה עובדא. שמת לו תינוק א' וספק הוי:

לית צריך. אתה לנהוג אנינות ואבילות:

סימנין היו ניכרין. הא דר''ח מיירי שיש בו סימנין וקס''ד דגמרו שערו וציפרניו וסומכין על זה שכלו חדשיו:

ופריך לא כן כו' סימנין בן שמנה אין עושין מעשה. אף על פי שגמרו שערו וציפרניו אין סומכין עליהן להשוותו לבן קיימא עד שיהא בן עשרים כדאמר בבבלי פרק הערל דף פ':

ומשני סימן היה לו. דבהכי מיירי שבעל ופירש דודאי סימן גמור הוא לסמוך שכלו חדשיו והא דקרי לה ספיקות משום דלא אישתהי ל' יום דבעלמא ספיקא קרי לה כרשב''ג לקמן היכא דלא שהה ל' יום ולהכי קרי לה נמי בברייתא ספיקות אף על גב דקים לי':

בֶּן שְׁמוֹנֶה הֲרֵי הוּא כְאֶבֶן וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ בַשַּׁבָּת. אֲבָל אִמּוֹ שׁוֹחָה עָלָיו וּמֵינִיקָתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִילֵּין תִּינּוֹקוֹת סְפֵיקוֹת מַהוּ לְחַלֵּל עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִי בּוּן. וְיֵאוּת. מַה נַפְשֵׁךְ. בֶּן תִּשְּׁעָה הוּא יִמּוֹל. בֶּן שְׁמוֹנֶה נַעֲשֶׂה כִמְחַתֵּךְ בָּשָׂר שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דֹּסַאיי שָׁאַל. מִי אָמַר שֶׁמּוּתָּר לַחְתּוֹךְ בָּשָׂר שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.

Traduction

Un enfant venu à huit mois est considéré à l'égal d'une pierre (458)B., Sabath, 135; Tossefta à ce ch. 15., qu'il est interdit de mouvoir le samedi; mais il est permis à la mère (pour se soulager) de se pencher sur lui et l'allaiter. R. Yossé demanda: pour les enfants douteux (dont on ne sait s'ils sont venus à huit mois ou à neuf), est-il permis d'interrompre le repos shabatique (afin de les circoncire)? -Oui, dit R. Yossé b. R. Aboun, en raison de ce dilemme: ou c'est un enfant de neuf mois, et l'on fait bien de le circoncire; ou c'est un enfant venu à huit mois, et l'opération équivaut à une coupe inutile de viande (sans gravité) Les Rabbins de Césarée disent que R. Jacob b. Dacié demanda (s'étonna) s'il est permis le samedi de couper de la chair inutilement.

Pnei Moshe non traduit

בן שמנה כו'. ברייתא פרק הערל שם:

ומיניקתו. מפני הסכנה דאיכא נמי סכנת אמו שלא ירבה חלב הדדין:

אלו תינוקות ספיקות. ספק בן ח' או בן ט' מהו לחלל את השבת ולמול אותן:

ויאות. דשפיר מהלינן דמה נפשך כדמסיק אם בן ט' הוא ימול ואם בן ח' נעשה כמחתך בשר בעלמא שלא לצורך:

רבנן כו'. שאל על זה מי אמר לך דמותר לעשות כן ולחתוך שלא לצורך. אבל בבבלי פ' ר' אליעזר דמילה דף קל''ו מסקינן להאי טעמא דמש''ה מותר בכל התינוקות אליבא דר' שמעון בן גמליאל דכל ששהה ל' יום ספיקא הוי אלא דבספק בן ח' אין מלין בשבת מהאי טעמא לדעת הרמב''ם ז''ל:

תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. כָּל הַמִּתְקַייֵם בָּאָדָם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ נֶפֶל. וּפְדוּיָיו מִבֶּן חוֹדֶשׁ תִּפְדֶּה. וּבְהֵמָה שְׁמוֹנָה יָמִים אֵין זֶה נֶפֶל. וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְהָֽלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַי֨י. תַּמָּן אָֽמְרֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁלֹּא נוֹלַד לֶחֳדָשָׁיו. אֲבָל אִם נוֹלַד לְחֳדָשָׁיו גַּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה.

Traduction

On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit: tout être humain qui a vécu trente jours n'est plus un rejeton, comme il est dit (Nb 18, 16): tu rachèteras les dénombrés à partir de l'âge d'un mois; pour l'animal, la durée minimum est de huit jours, selon ces mots (Lv 22, 26): à partir du huitième jour et au delà, il sera agréé comme sacrifice pour l'offrir à l'Eternel. On a dit là-bas (à Babylone) au nom de Samuel que l'avis de R. Simon b. Gamliel peut servir de règle. Selon R. Aba, il y a seulement discussion lorsque l'enfant n'est pas venu à terme; mais s'il est né à terme, R. Simon b. Gamliel reconnaît aussi qu'il n'est pas besoin d'attendre le troisième jour pour le déclarer viable

Pnei Moshe non traduit

תני רבי שמעון בן גמליאל כו'. פ' ר''א דמילה שם:

שלשים יום. שלימין:

ופדויו מבן חודש. מדתלי בהכי ש''מ שעכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן:

ובהמה שמנה ימים. ויום שמנה כלאחר שמנה וכ''כ התוס' שם:

מה פליגין. לא נחלקו אלא בשלא נולד לחדשיו דלא קים לן שכלו חדשיו אבל אם כלו חדשיו אף רבי שמעון בן גמליאל מודה דלא צריך ל' יום. וכן מוכח התם מעובדא דרב אשי:

הִכָּה אֶת זֶה וְחָזַר וְהִכָּה אֶת זֶה. קִילֵּל אֶת זֶה וְחָזַר וְקִילֵּל אֶת זֶה פָּטוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה בָּעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אָמַר רִבִּי. לֵית הִיא פְלִיגָא. תַּמָּן אֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו. בְּרַם הָכָא אֵי אֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו.

Traduction

. Quant à l'avis de la Mishna, disant '' ce fils est dispensé de la pénalité légale s'il frappe ou maudit l'un de ses pères putatifs '', c'est seulement vrai lorsqu'il est mis à frapper ou à maudire deux fois, en raison du doute. -Mais, demanda R. Hanania, n'est-ce pas opposé à R. Yohanan? car au sujet du redoublement du jour de fête dans la captivité (459)J., (Pessahim 5, 4); (Nazir 8, 1)., il y a discussion: d'après R. Yohanan, l'avertissement, même en présence du doute (comme c'est le cas pour ce jour redoublé), a un effet légal; selon R. Simon b. Lakish, il n'en a pas (N'en résulte-t-il pas qu'ici aussi, malgré le doute, ce fils coupable devrait subir une pénalité)? -Non, dit R. Hanina au nom de Rabbi, le fond de la discussion n'est pas semblable: pour le jour de fête redoublé, l'avertissement est valable, parce qu'il sera aisé plus tard de vérifier quel était le vrai jour de fête, tandis qu'ici on ne saura jamais quel est le vrai père (le doute subsiste).

Pnei Moshe non traduit

הכה את זה כו'. אמתני' קאי דקתני פטור על מכתו כו' דוקא בשהכה או קילל זא''ז דהוי התראת ספק. וברייתא היא ג''כ בבבלי פירקין:

לית הדא פליגא. אם מתניתא לא פליגא על ר' יוחנן דס''ל התראת ספק שמה התראה:

דאיתפלגון. דפליגי בב' י''ט של גליות אם עשה בהן מלאכה דר''י אומר דלוקה דמקבלין התראת ספק:

ור''ל כו'. וכן פליגי בבלי פ' אלו הן הלוקין:

ומשני ר' חנינא א''ר דלית היא פליגא. על ר''י דשאני הכא ומודה בה ר' יוחנן:

תמן איפשר כו'. דהתם הרי אפשר לעמוד על הספק אחר שיוודע להם מתי קדשו ב''ד את החדש וכשנודע אגלאי מילתא למפרע דהתראה הוי ולא חשיבה התראת ספק בכה''ג אף על גב דבשעת התראה היה ספק:

ברם הכא הרי אי אפשר לך לעמוד עליו. מי הוא אביו ואפילו ר''י מודה בה:

הִכָּה שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת קִילֵּל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דִּתְנָן תַּמָּן. אָכַל מִזֶּה כְזַיִת וּמִזֶּה כְזַיִת סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רִבִּי יוּדָה אָמַר. אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים. אָמַר רִבִּי קְרוּסְפִּי. אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת. תַּמָּן עִיקָּר לָאוִין סָפֵק הָיָה. בְּרַם הָכָא וַודַּאי הָיָה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ. רִבִּי יוּדָה בָּעֵי. מֵעַתָּה נְבֵילָה שֶׁבִּיטְּלָהּ בִּשְׁחִיטָה. מֵאַחַר שֶׁוַודַּאי הָיָה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אָכַל מִמֶּנָּה יְהֵא פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בִשְׁאָר כָּל הַסְּפֵיקוֹת שֶׁהוּא פָטוּר. בְּרַם הָכָא קִרְיֵי דָרַשׁ רִבִּי יוּדָה. אָבִיו וַודַּאי וְלֹא סָפֵק. אִמּוֹ וַודַּאי וְלֹא סָפֵק.

Traduction

Si le fils douteux a frappé à la fois les deux pères putatifs, ou les a maudits à la fois, il est coupable (puisqu'il y a certitude pour l'un d'eux); R. Juda l'absout. Mais, demanda R. Yohanan, est-ce que R. Juda ne se contredit pas? Il dit ailleurs (460)(Hulin 7, 3.): Celui qui a mangé du nerf sciatique de droite d'un animal la valeur d'une olive, et autant de l'autre côté, devra subir deux fois la pénalité des lanières, ou quatre-vingts coups; selon R. Juda, il ne sera passible que de quarante coups (ainsi, la peine est seulement réduite en raison de l'incertitude de l'application); pourquoi donc ici R. Juda énonce-t-il une complète dispense? Il n'y a pas de contradiction, dit R. Qrospi: pour le nerf sciatique, le principe de l'interdit est douteux (ne sachant à quel côté l'appliquer, et la certitude naît de la double consommation), tandis qu'ici il y a eu un moment de certitude (pour un seul père), et le doute est survenu par la double union. S'il en est ainsi, observa R. Juda, en cas de confusion de charogne avec de la chair d'animal égorgé, comme le doute est survenu après la certitude, celui qui en a mangé est-il absous? Certes, dit R. Yossé, en tous cas de doute, R. Juda déclare qu'il y a culpabilité; mais il fait exception ici, par interprétation du terme son père certain (Lv 20, 9), non en cas de doute, ou sa mère certaine, non en cas de doute. ⁠—

Pnei Moshe non traduit

הכה שניהן כאחת כו' חייב. דהתראת ודאי היא:

ר''י פוטר. כדדריש לה מקרא לקמן:

מחלפה שיטתיה דר' יודה. וקשיא דידיה אדידי':

דתנן תמן. פ' גיד הנשה נוהג בשל ימין ובשל שמאל ר' יודה אומר אינו נוהג אלא בשל אחת ותנינן שם אכל מזה כו' משל ימין ומשל שמאל סופג פ':

אינו סופג אלא ארבעים. וסבירא ליה להאי תלמודא דלר''י ספוקי מספקא ליה באיזו נוהג כדלקמן ואפילו הכי קאמר סופג מ' אלמא דלר''י היכי דודאי איסורא עבד אע''פ שנסתפק לנו באיזה מהן חייב והכא נמי אם הכה בבת אחת אמאי פטור לר' יודא:

ומשני ר' קרוספי דאינה מוחלפת דתמן עיקר לאוין ספק היה. כלומר לר''י עיקר לאו דגיד הנשה נסתפק לנו באיזו נוהג ואסרינן בשניהם מספיקא וכשאכל שניהם ודאי איסורא קאכיל והילכך חייב:

ברם הכא ודאי היה. כלומר שהיה לנו לידע איזו אביו והיינו כשאר אב מחזקה:

ונסתפק לו. ואירע ספק זה וכלומר דעיקר האיסור נצטוה על אביו חזקה ולא על הספק וכדלקמן:

מעתה נבילה שביטלה בשחוטה. כלומר שנתערבה בשחיטה ולא נודע איזו היא ואכל שתיהן ונימא נמי מאחר שודאי היה ונסתפק לו עכשיו שיהא פטור בתמיה והרי ודאי אכל נבילה:

וקאמר ר' יוסי דמודה ר''י בשאר כל הספיקות שהוא חייב גרסי'. כלומר בכה''ג דודאי אכל האיסור אעפ''י שספק איזו היא:

ברם הכא. היינו טעמי' דר''י דקרא דריש דאביו ודאי כתיב ולא הספק. אמו אגב גררא נסבה א''נ דכמו אמו ודאי כן אביו וכלומר דלא נצטוה מתחלה על גוונא שיש ספק באביו איזה הוא ואע''ג דהכה שניהן כא' פטור:

Yevamoth

Daf 65b

משנה: מִצְוַת חֲלִיצָה בִשְׁלֹשָׁה דַייָנִים וַאֲפִילוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת. חָֽלְצָה בְמַנְעָל חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה בְּאִמְפִּילִייָא חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב כָּשֵׁר וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב פָּסוּל. מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.

Traduction

La cérémonie du déchaussement doit être accomplie par devant trois juges, fût-ce trois simples israélites (non magistrats). Si l'acte a été accompli à l'aide d'un soulier ordinaire (mince), il est valable; en cas d'emploi de sandale de feutre (impilia), il n'a pas de valeur. Une sandale qui a un talon peut servir, et celle qui n'en a pas est impropre à cet effet. Le déchaussement n'est valable que s'il est accompli au-dessous de la cheville, non s'il l'est au-dessus (si les cordons étaient attachés au-dessus).

Pnei Moshe non traduit

מתני' מצות חליצה בג' דיינין ואפי' בג' הדיוטות. שאינן מסנהדרין ובבבלי מפרש הא דקרי להו דיינין שצריך שיודעין להקרות הפסוקים כעין דייני':

במנעל. של עור רך חליצתה כשירה אבל לכתחילה לא כדאמר התם טעמא גזירה שמא יחלוץ במנעל מרופט שנקרע מלמעלה דאפילו כי קרוע מייתב אכרעי' הואיל והוא רך ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה ליכא למיגזר שמא יחלוץ בסנדל הקרוע הלכך עיקר חליצה בסנדל היא:

באמפולייא. כמין בתי רגלים של בגד:

חליצתו פסולה. דמידי דמגין בעינן דכתיב הכא נעלו וכתיב התם ואנעלך תחש והוא עור:

שיש לו עקב. עור של סנדל המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקיו מאחוריו:

מן הארכובה ולמעלה. שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה חליצתה פסולה דכתיב מעל רגלו ולא מעל דמעל:

הלכה: מִצְוַת חֲלִיצָה בִשְׁלֹשָׁה דַייָנִים כול'. כְּתִיב זְקֵינִים וְאַתְּ אָמַר הֶדְיוֹטוֹת. מִצְוָה בִזְקֵינִים. מְנַיִין אֲפִילוּ הֶדְיוֹטוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר חֲלוּץ הַנָּעַל מִכָּל מָקוֹם.

Traduction

Puisque le texte biblique (Dt 25, 7) recommande à la belle-sœur veuve de s'adresser aux anciens (juges), pourquoi notre Mishna autorise-t-elle l'intervention de trois simples particuliers? Il est, en effet, recommandé de s'adresser aux juges; mais, au besoin, de simples particuliers suffisent pour la cérémonie du déchaussement, en raison de ce qui est écrit (ibid. 10): Il sera nommé en Israël, par n'importe quel israélite, le déchaussé.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב זקנים. ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים:

ואת אמר הדיוטות. בתמיה:

ומשני מצוה. לכתחילה בזקנים קאמר קרא:

ומנין אפי' הדיוטות. אם לא ימצא זקנים:

ת''ל חלוץ הנעל מ''מ. אריש' דקרא דכתיב ונקרא שמו בישראל ישראל כל דהו. וכן דריש בבבלי ריש פירקין לר' יודה:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דְּאָמַר. בְּיִשְׂרָאֵל לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. כְּמָאן דְּאָמַר. בְּיִשְׂרָאֵל פְּרָט לַגֵּרִים.

Traduction

Selon un enseignement, le déchaussement effectué par devant des prosélytes est valable; selon d'autres, cette cérémonie ainsi accomplie est sans valeur. La première opinion, qui déclare valable un tel déchaussement, est conforme à celle qui conclut de l'expression en Israël à l'extension de cette loi aux prosélytes. La seconde opinion, qui déclare qu'un tel déchaussement est sans valeur, est conforme à l'avis de celui qui, de ladite expression en Israël, déduit l'exclusion des prosélytes.

Pnei Moshe non traduit

ואית תנא תני חליצה בגרים פסולה. וכשיטת הבבלי דליכא שם למ''ד דכשירה:

כמ''ד בישראל לרבות. דאיהו דריש האי בישראל לרבית הגרים אתא כדדרשינן בעלמא לרבות וכדלקמן:

הָכָא אַתְּ אוֹמֵר. פְּרָט לַגֵּרִים. וְהָכָא אַתְּ אוֹמֵר. לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. תַּמָּן הָאֶזְרַח פְּרָט לַגֵּירִים. בְּיִשְׂרָאֵל פְּרָט לַגֵּרִים. מִיעוּט אַחַר מִיעוּט לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. בְּרַם הָכָא בְּיִשְׂרָאֵל לֹא גֵרִים.

Traduction

Comment se fait-il que ce dernier conclut de l'expression en Israël à l'exclusion des prosélytes, tandis qu'ailleurs (pour la Suka) on conclut de la même expression à l'extension de cette loi aux prosélytes? C'est que, fut-il répondu (461)B., Suka 28., pour la Suka la Bible (Lv 23, 42) emploie d'abord le mot étranger, par lequel on exclut les prosélytes, puis le mot en Israël, servant aussi à exclure les prosélytes; la double exclusion équivaut à une extension (462)Cf. B., Yoma 43. (et aboutit à impliquer les prosélytes); tandis qu'ici, l'expression en Israël est isolée, et on en déduit l'exclusion des prosélytes.

Pnei Moshe non traduit

פרט לגרים. וכדדריש התם ואפילו אמו מישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל:

ופריך להאי מ''ד דלמעט אתא הכא אמר. בישראל פרט לגרים:

והכא. בסוכה דכתיב האזרח בישראל ודרשינן לרבית את הגרים וכדאמרינן בבבלי סוכה דף כ''ח דקרא לרבות גרים הוא דאתא:

ומשני תמן. תרי מיעוטי כתיבי האזרח פרט לגרים וכן בישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:

ברם הכא. חדא בישראל כתיבא ודרשינן למעט הגרים. וצ''ל להאי מ''ד דלרבות הוא דס''ל כדדריש התם האזרח להוציא את הנשים ודרשינן מחד בישראל לרבו' הגרים וה''נ כן:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם פְּסוּלָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם כְּשֵׁירָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם פְּסוּלָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. מָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה מוֹדֵיי בִשְּׁנַיִם שֶׁהִיא פְסוּלָה. שֶׁהֲרֵי דִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֵׁירָה בְגֵירִים וּפְסוּלִין בִּשְׁנַיִם.

Traduction

Selon un enseignement, le déchaussement opéré devant deux personnes est sans valeur; selon d'autres, même devant deux personnes, il est valable. La première opinion est conforme à celle qui déclare nul le déchaussement opéré devant des prosélytes; la seconde opinion paraît conforme à celle qui admet le déchaussement opéré devant des prosélytes (elle est moins sévère pour la composition de ce tribunal). Toutefois, même d'après celui qui admet pour valable le déchaussement opéré devant des prosélytes, une telle cérémonie accomplie devant deux personnes est sans effet, de même qu'une question d'argent peut se juger par trois prosélytes, mais ne saurait être résolue par deux juges israélites. –

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה כְּשֵׁירָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. מָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה פְּסוּלָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. מוֹדֵיי בַלַּיְלָה שֶׁהִיא פְסוּלָה. שֶׁהֲרֵי דִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֵׁירִין בְגֵירִים וּפְסוּלִין בַּלַּיְלָה.

Traduction

Selon un enseignement, le déchaussement effectué la nuit est valable; selon d'autres, il est nul s'il a lieu la nuit. La première opinion est conforme à celle qui admet pour valable le déchaussement opéré devant des prosélytes; la seconde opinion paraît conforme à celle qui autorise cette cérémonie par devant des prosélytes. Toutefois, même d'après celui qui autorise le déchaussement devant des prosélytes, une telle cérémonie accomplie la nuit est nulle, de même qu'une question d'argent peut se juger par des prosélytes, mais ne saurait être débattue la nuit.

Pnei Moshe non traduit

אית תניי תני כו'. פלוגתא היא לקמן במתני':

כמ''ד חליצה בגרים פסולה. דמדפסיל בגרים ש''מ ב''ד מעליא בעינן ואין ב''ד פחות מג':

ודחי הש''ס דלא היא דאפי' למ''ד חליצה בגרים כשרה מודה בשנים דפסול שהרי מצינו בדיני ממונות דכשרה בגרים אפילו לישראל ואפ''ה בשנים פסולה כדתנן דיני ממונות בשלשה והה''ד בחליצה:

אית כו'. כדלעיל:

ופסולין בלילה. לתחילת דין:

אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. וְהֵן שֶׁיְּהוּ הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ אֵין הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. מָאן דְּאָמַר. וְהֵן שֶׁיְּהוּ הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. עַד שֶׁלֹּא סָֽמְכוּהוּ לַמִּקְרָא. וּמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ אֵין הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. מִשֶּׁסָּֽמְכוּהוּ לַמִּקְרָא. וְעָֽנְתָה וְאָֽמְרָה. אֵין עוֹנָה אֶלָּא מִפִּי אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּבִלְבַד מִפִּי הַדַּייָן. וְלָא עָֽבְדִין כֵּן.

Traduction

⁠— Selon un enseignement, il faut que les juges présents à cet acte sachent lire (463)Ils devaient lire au beau frère et à la belle-sÏur le texte hébreu relatif au lévirat.; selon d'autres, il est valable même s'ils ne savent pas lire. La seconde opinion se fonde sur l'avis que les juges ne sont pas tenus de lire le passage relatif au lévirat; la première opinion au contraire se fonde sur l'avis que cette lecture est exigible, comme il est dit (ibid.): Elle répétera et dira. Or, la répétition implique l'idée d'une parole exprimée d'abord par autrui; et ce sera spécialement de la bouche du juge, dit R. Yossé, qu'il s'agit. Mais ce n'est pas l'usage absolu (et n'importe qui peut dicter le verset)

Pnei Moshe non traduit

יודעים לקרות. להקרות להיבם ויבמה הפסוקים לא חפצתי לקחתה וגו' בלשון הקודש:

ה''ג מ''ד אפי' אין הדיינים יודעים לקרות עד שלא סמכוהו למקרא ומ''ד והן. דדוקא שיהו כו' משסמכוהו למקרא:

משסמכוהו למקרא. משמצאו רמז וסמך לזה מן המקרא דצריך להקרותם ולא שיאמרו מעצמן דכתיב וענתה ואמרה אין לשון עונה אלא אם הוא מפי אחר שמקרא אותו והוא עונה אחריו:

ולא עבדין כן. לא נהגו כן אלא אפי' מפי אחר. ובבבלי משמע דדוקא הדיינים מקרין אותו:

וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁלָּזֶה וְשֶׁלָּזֶה. 65b לֹא יַעֲלֶה. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. מִפְּנֵי פְגַם מִשְׁפָּחָה.

Traduction

'' Il fait partie de l'une des sections hebdomadaires sacerdotales etc. '', est-il dit. -Mais il ne devrait pas en faire partie, ni monter au Temple puisqu'il '' n'a pas droit aux revenus ''? Il est admis à monter, dit R. Aha ou R. Hinena au nom de R. Yassa, pour ne pas faire rougir la famille dont il fait partie (ne pas rendre son inaptitude évidente).

Pnei Moshe non traduit

ועולה כו'. ופריך לא יעלה מאחר דאינו חולק:

מפני פגם המשפחה. דהללו משפחות בושין עליו שאומרין עליו פסול לעבודה הוא. וכן הוא בבלי שם:

תַּנֵּי. וְהֵן שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן בֵּית אַב אֶחָד.

Traduction

Enfin, '' si les deux pères faisaient partie d'une même section, le fils a droit à une part ''. Toutefois, dit un enseignement, ils doivent tous deux faire partie d'une même souche généalogique (sans qu'il y ait lieu de rejeter ce fils de l'une à l'autre).

Pnei Moshe non traduit

תני והן. הא דקתני שניהם של משמר א' נוטל חלק א'. ודוקא שיהיו שניהן בית אב א' דאי לאו הכי בית אבות מדחי ליה וכדאמר שם:

סליק פירקא בס''ד

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source